משה (שם בדוי) הגיע למשרדי כשהוא סמוך על לשון החוק – הוראת ס' 5(א')(1) לחוק יחסי ממון, תשל"ג-1973 – שקובע כי "נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין" והוטעה לחשוב כי דירה שרכש טרם נישואיו לרוית (שם בדוי), ליתר דיוק: 5 שנים טרם נישואיו, באם חלילה תסתיים דרכם המשותפת שלו ושל רוית בגירושין, תישאר בכל מקרה בשלמותה בבעלותו גם לאחר הגירושין. האומנם? 

 

חוק יחסי ממון מסדיר עניינם הממוניים של בני זוג נישואים. הוראת ס' 5 בו קובע את הכלל לפיו כל מסת הנכסים שנצברה במהלך הנישואין "זכאי כל כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג", כאשר אחד החריגים לחלוקה השווה הוא נכס שנרכש ע"י מי מבני הזוג לפני הנישואין. לכאורה, לשונו של החוק ברורה באשר לאותו נכס. לכאורה, משה יכול היה "לישון טוב בלילה" בהסתמכו על לשון החוק האמורה, כאשר דירתו, זו שרכש לבדו מהונו האישי הרבה לפני שהכיר את רוית, תישאר בבעלותו המלאה במקרה של גירושין בכל מקרה. העניינים מסתבכים עוד יותר כאשר לכל אחד מבני הזוג אלה נישואין שניים וכל אחד מהם נכנס ליחסים המאוחרים הללו עם ילדים משלו.

 

הוראת ס' 8 לחוק, תחת הכותרת: "סמכויות מיוחדות", מקנה לבית המשפט לענייני משפחה (או בית הדין הדתי, לפי העניין) סמכות לחלק את הנכסים עת גירושין או פרידה שלא שווה בשווה, זאת על פי אמות המידה שהתווה המחוקק במסגרת אותה הוראה. כך למשל, רשאי בית משפט להתחשב בפוטנציאל השתכרות גבוה משמעותית לצד אחד, אל מול חוסר יכולת או יכולת מוגבלת לצד השני ובכך לאזן את הנכסים בנטייה לטובת חסר היכולת או בעל היכולת המוגבלת (למשל: 70% לצד מוגבל היכולת אל מול 30% לצד החזק יותר כלכלית); אלימות מוכחת מהצד המתקיף/אלים עלולה לגרוע מחלקו – מחצית על דרך הכלל – לטובת הצד המותקף; צד אחד פיתח קריירה על חשבון הצד השני שהתמסר כולו לגידול הילדים המשותפים; נכסים עתידיים אחרים; הבטחה – אפילו בעל פה שניתן להוכיחה – של בן הזוג בעל הנכס שנרכש לפני הנישואין והזכויות רשומות בלבדית על שמו לאוזניי בן/בת זוגו כי ישתף אותו/אותה בנכס בשלב מאוחר יותר וכיו"ב.

 

בהעדרו של הסכם ממון בין בני הזוג, מסכימים הם להסדר הקבוע בחוק, כולל הותרת שיקול דעת רחב לבית המשפט באשר לחלוקת הרכוש לאחר גירושין, ובכך החליטו למעשה על אי וודאות משפטית שתתקיים ביניהם, אך בכך לא די.

 

אם נחזור לגיבור סיפורנו משה וגרושתו דהיום רוית, זמן שאהבתם האחד לשנייה נסקה לשחקים, היה נראה למשה אך טבעי כי שניהם יתגוררו בדירה אשר בבעלותו ושהזכויות בה רשומות אך ורק על שמו, בהסתמכו על לשונו של החוק, זה המצוטט לעיל. לאחר מספר שנים החלה המשפחה להתרחב ונולדה בתם השלישית של בני הזוג שהחליטו להרחיב את דירתו של משה. בני הזוג החלו בשיפוץ הדירה כולל הוספתו של אותו חדר נוסף ובאותה הזדמנות הזמינו בני הזוג מטבח חדש תחת זה הישן.

 

מבלי שהיה מודע לכך, הראה משה כוונת שיתוף דירתו עם רוית בעצם השיפוץ בזמן הנישואין ועל פי הפסיקה, מלבד עצם הנישואין, "במקרים רבים ניתן ללמוד מהתנהגות הצדדים על הכנסתם של נכסים אלה למסגרת המסה של הנכסים המשותפים של בני הזוג בעת הנישואין" (ראו  ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, (1995); רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, (2002)), נזקק ל"דבר מה נוסף" על מנת להחיל את משטר איזון המשאבים גם על נכס שהיה בבעלות אחד הצדדים לפני הנישואין; ראו פסק דינו של השופט דנציגר בבע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (2012)) שעורר ביקורות רבות).  

 

מסקנת הביניים עד כה היא כי בעל נכס –  לצורך הדוגמה הקלסית: דירה – שנרכשה על ידו בטרם נישואיו (ובמקרים רבים אף בטרם הכיר את בן/בת הזוג) נתן למעשה הסכמתו להטיל על  הערכאה השיפוטית לקבוע את גורל הנכס וכיצד יחולק בין בני הזוג והעניין נתון לשיקול דעתה.

 

הפתרון המשפטי הטוב ביותר למניעת מצב בו בית המשפט יחליט על גורלו של נכס שנרכש שנים בטרם יום הנישואין על ידי אחד מבני הזוג בזיעת אפיו ויחלק את הנכס על פי שיקול דעתו, הוא עריכת הסכם ממון המסדיר מראש את כל העניינים הרכושיים; הסכם בו אתם קובעים את גורל הנכסים שלכם, הסכם שיערך ע"י עורך דין מנוסה העוסק בדיני משפחה ויאושר ע"י בית המשפט המוסמך.

 

עד כה, דן מאמר זה בבני זוג נישואים (הואיל וחוק יחסי ממון חל אך ורק על אלה), אך לא אסיים מאמר זה מבלי לאזכר את בני הזוג הידועים בציבור, עליהם לא חל החוק הנ"ל אלא חלה עליהם הלכה משפטית הקרויה: "הלכת השיתוף בנכסים", כשלמעשה, השוותה את מעמד בני הזוג הנישואים לאלה הידועים בציבור עם השינויים המחוייבים. הפסיקה קבעה, כי על הטוען להחלת הלכת השיתוף בנכסים על מסגרת של ידועים בציבור, רובץ נטל הוכחה מוגבר ביותר להוכיח, כי אכן הייתה כוונת שיתוף בין הצדדים. יחד עם זאת, יש הסוברים כי אי הוודאות האופפת ידועים בציבור בעניין נכסיהם גדולה יותר מאלה הנישואים. כך למשל, אם יוכח שבני הזוג אכן היו ידועים בציבור, אזי לאישה תהיה זכות שיתוף בכול נכסיו של הגבר, וההפך. יתרה מזאת, לעתים השיתוף יהא גם בנכסים אשר נרכשו לפני תחילת הקשר. לכן, גם לידועים בציבור (או כאלה העומדים להיכנס בעתיד להגדרה זו: חיי זוגיות וניהול משק בית משותף ללא נישואין), מומלץ להסדיר ענייניהם בהסכם שיערך ע"י עורך דין מנוסה העוסק בדיני משפחה, וכן אישורו בבית משפט על מנת להעניק לאותו הסכם תוקף/מעמד של פסק דין.

לייעוץ חייגו : 052-4722755

או השאירו פרטים ואחזור אליכם בהקדם

 

 

סגירת תפריט
Call Now Button
עורך דין משפחה

לייעוץ חייגו : 052-4722755

או השאירו פרטים ואחזור אליכם בהקדם